צוואות


"במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" קובע סעיף 1 לחוק הירושה.
אך מי הם היורשים שזכאים לרשת את עזבונו של אדם? חוק הירושה קובע שתי דרכים בהם יכול אדם להיהפך ליורש: יורש על פי דין או יורש על פי צוואה.

בירושה על פי דין יכול אדם לרשת מכוח הכללים שנקבעו בחוק הירושה: בני זוג (לרבות, במקרים מסויימים, ידועים בציבור של הנפטרים), וקרובים אחרים לרבות ילדיו.

אלו כללים שהם בבחינת "ברירת מחדל" שקבע המחוקק, שאם אין צוואה הוא מחלק את העיזבון בדרך שנראית לו ומבלי להתחשב במידת הקשר שבין המורש לבית זוגו או לילדיו או לקרוביו האחרים.

בנוסף לירושה על פי דין, נתן המחוקק בידי האדם את האפשרות לצוות, עוד בימי חייו, למי הוא רוצה לתת את כספו וכיצד יחלק זאת. כך למשל יכול אדם להחליט לחלק את הכסף בין ילדיו שלא באופן שווה, אלא לתמוך כלכלית במי שחלש יותר ויזדקק לכסף הזה יותר מאחיו שכבר מבוססים כלכלית.

האדם יכול גם להחליט כי לא מעוניין לתת את הכסף כלל למישהו מתוך המשפחה, ולצוות שכספו יועבר מחוץ למשפחה, ואף לתרום את כספו עמותות הקרובות לליבו. לכותב הצוואה, המצווה, יש חופש מוחלט בהחלטה מה יעשה בכספו.

מכיוון שלא ניתן לשאול את המנוח לאחר פטירתו מה הייתה כוונתו בעת חלוקת הרכוש, על כל אדם המתכנן לחלק את רכושו לאחר מותו להכין צוואה בחיים, שתועלה על הכתב בצורות שקבע חוק הירושה.

ישנם ארבע דרכים עיקריות להכין צוואה:


1. צוואה בכתב יד

2. צוואה בפני עדים

3. צוואה בפני רשות

4. צוואה הדדית

 

לייבסיטי - בניית אתרים